מכתבים של אנשים שאישרו פרסום אנונימי של מכתבם:

לכבוד עצמי העתידי,
בזמן שתפתחי את המכתב הזה את אמורה להיות אמא גאה לילד או שניים.
קטנים, תובעניים, משגעים ת' שכל.
דומים מידי למשפחה של הבעל החמוד או לחילופין דומים מידי לך.

ויהיה קשה לגדל אותם.

בהתחלה, זה "רק" לקום אליהם בלילה, כל לילה, ולהצליח עם ההנקה, ולתמרן בין העיצות מכל הדודות והסבתות תוך כדי שאף אחד מהן לא נעלבת.

ואח"כ...
להתמודד עם השאלות היצירתיות שלהם...

להתמודד עם לוחות הזמנים- אפילו הדבר הפשוט הזה של "להביא את הילד בזמן לגן", ו"לבא לקחת אותו מהגן"! איך? הרי לעבודה את בקושי מצליחה להגיע באיחור של חצי שעה..! ולפגישה בבית הקפה עם החברות שקבעת שבוע מראש בקושי הגעת! איך תגיעי ליד הגן בשמונה בבוקר ובארבע אחה"צ בלי שהילדה תחשוב ששכחת אותה היום ובלי מבטים של הגננת?
למכתב המלא...

לכבוד עצמי העתידי,
בזמן שתפתחי את המכתב הזה את אמורה להיות אמא גאה לילד או שניים.
קטנים, תובעניים, משגעים ת' שכל.
דומים מידי למשפחה של הבעל החמוד או לחילופין דומים מידי לך.

ויהיה קשה לגדל אותם.

בהתחלה, זה "רק" לקום אליהם בלילה, כל לילה, ולהצליח עם ההנקה, ולתמרן בין העיצות מכל הדודות והסבתות תוך כדי שאף אחד מהן לא נעלבת.

ואח"כ...
להתמודד עם השאלות היצירתיות שלהם...

להתמודד עם לוחות הזמנים- אפילו הדבר הפשוט הזה של "להביא את הילד בזמן לגן", ו"לבא לקחת אותו מהגן"! איך? הרי לעבודה את בקושי מצליחה להגיע באיחור של חצי שעה..! ולפגישה בבית הקפה עם החברות שקבעת שבוע מראש בקושי הגעת! איך תגיעי ליד הגן בשמונה בבוקר ובארבע אחה"צ בלי שהילדה תחשוב ששכחת אותה היום ובלי מבטים של הגננת?

להתמודד עם הדבר הכי אלמנטרי- ילדים מתעייפים מהר ואוהבים שמרימים אותם על הידיים- ואת מתעייפת כ"כ מהר מהליכה פשוטה ואיטית. איך תרימי? (והילדה עוד רוצה "שקמח"...!)

ולקחת אותם לחברים אחרי הצהרים- לדאוג שהם יהיו חברותיים, ידעו להגיד את הדבר הנכון בזמן הנכון (כשבעצם ההורים שלהם לא ממש יודעים איך עושים את זה...)

ולדאוג שיהיו להם בגדים יפים, ולא "משלומפרים", ונעליים טובות- שלא יהיו אלו ש"מוציאים לכולם את העיניים" אבל גם מסודרים מספיק שלסבתות לא יהיו סיבות להתלונן,

ועוד לא אמרתי מילה מה קורה כשהילד חולה, אבל אסור להדביק את אבא שלו בגלל מערכת החיסון החלשה שלו....מה שאומר, שמי שיטפל בשניהם...זו כמובן את....

ולמה אני כותבת לך את כל הבעיות האלו שהן מנת חלקך היומ-יומית....?

כדי להזכיר לך.
שהדרך לשני הילדים היפים האלה היתה לא פשוטה.

שכל מי שהתחתנה אחרייך כבר ילדה לפנייך. וחלקן יותר מילד אחד.
שעברתם בדרך....מי-יכול-לספור כמה רופאים.
וחלקם ניסו לייאש. זה יהיה הריון בסיכון גבוה. ויש לך את הבעיה הזאת שמפריעה, ואת זאת ואת זאת. (הייתי כותבת כאן את כל הבעיות, אבל למה להזכיר צרות?)

אז תזכרי את הרגעים הללו-
של שבתות אחה"צ שלא נגמרות....
של אירועים ושבתות משפחתיות או קבוצתיות שכולן עם ילד או שניים על הידיים....
של סיפורים של סבתא על ההיא שלא יכלה ללדת והלכה לרופא והצליחה, וההיא, וההיא...

שכל מה שרצית זה הריון פשוט וילדים בריאים בעזרת ה'- שישגעו לך את השכל (בדיוק כפי שהם עושים בימים אלו...)

זוכרת?
אז זהו.
עכשיו, תחייכי לילד החמוד שחופר לך בראש שתקחי אותו לסבתא/ גן משחקים/ מסיבת יומולדת של חבר/ משהו אחר.
ותהי סבלנית אליהם- זאת המתנה שקיבלת אחרי כ"כ הרבה תפילות- אז תהני ממנה!

זה בדיוק מה שרצית, לא?



לכבוד עצמי העתידי,
היום יש לך יום הולדת 33 - מזל טוב!!
וידעת שיגיע היום הזה שאת כבר לא תיהי לבד וכבר יש לך משפחה גרעינית משלך - אמא, אבא וילד (אולי שניים כבר...) וכלב כמובן!!
ידעת שיגיע היום שתדעי בדיוק מה את רוצה להיות שתיהי גדולה.
ידעת שיגיע היום ותעסקי בעבודה שמעניינת אותך, שתרווחי יפה לפרנסתך.
ידעת שיגיע היום שסוף סוף תיהי בעלת גוף בריא ולא מלאה.
ידעת שיגיע היום שיהיה לך בית יפה עם חצר מדהימה משל עצמך
ידעת שיגיע היום הזה שכל כך חיכית לו כל השנים, היום הזה שבו תיהי מאושרת כי כל חלומותיך יתגשמו והאושר יוצף בקירבך.
אני מאחלת לך שכמו שסוף סוף התגשמו כל חלומותיך כך תצרי לך חלומות חדשים ונפלאים ושגם הם יתגשמו במהרה.
תזכרי שאין מה להתייאש, כי את רואה- בסוף מגיע היום הזה!!!
אני מאמינה בך ומאחלת לך את כל האושר שבעולם!!!
תמשיכי להגשים חלומות.....

לי,

אני כותבת מכתב זה כשאני בתחילת החודש השביעי להריוני. נושאת את פרי האהבה השני של אהוב ליבי ושלי (לקראת נר ראשון של חנוכה התשע"ג).

רושמת את המכתב מתוך שאלה, תהיה, אי ודאות ופחד מהלא נודע הקרב ובא.
מה יהיה עד תום ההיריון, מה יהיה ב"ה בלידה, ובעיקר מה יהא לאחריה?
מה יהיה עם התינוק שב"ה עתיד להיוולד, עם בתנו הנוספת, עם אהוב ליבי היקר לי מכל, עם יתר בני המשפחה המורחבת והמצב הקיים בינינו לבינם, בינם לבין עצמם.
מה יהא עם המשך העשייה בחיי, לאן תישובנה הרוחות... מה יהא על מצבי הבריאותי... ושל יקיריי...

אני רוצה לשלוח לי מסר של אמונה, תקווה ואומץ.

לדעת ולזכור שהכל ארעי (לצערי גם הרצוי והטוב) אבל בעיקר הקשה, המבלבל, הפוגע - מה שתמיד לא מובן באותו רגע - "למה זה מגיע לי".

לזכור את בחירותיי, ולדעת שאם בחרתי, ותודה לאל, זה קרה והצליח, אז ניתן יהיה להתמודד, ניתן יהיה לשרוד גם בשעות הקשות, גם בשעות הלילה, כשחשוך והכל נראה מעוות וחסר כל אור... הכל חולף, להחזיק מעמד, לשרוד ולהכיר תודה.

כולי תקווה, תפילה ואיחולים שב"ה יהיה טוב, שכל הזמן אראה את האור במנהרה, את החיוב, את הלימוד.

מאחלת לי, לאישי, לבתי, ב"ה לתינוק החדש וליתר בני משפחתי המורחבת - בריאות ורפואה שלמה, אושר אינסופי, אהבה שלמה וכנה, אחדות איתנה, שמחה אמיתית מתוך הלב, שלווה ושקט בתוך הגוף, הנפש, הרוח והנשמה.

שאצעד בדרך ובמסע בבטחון ואמונה מלאים, בבגרות, באהבה, בשלווה ולעד אמשיך להכיר ולהוקיר תודה!

אוהבת ומחזקת את ידיי
אני

לכבוד עצמי העתידי,בעוד שנה,
אני שמחה לבשר לעצמי ולעולם שבדיוק לפני חודש סיימתי לשלם את כל החובות הכספיים
שצברתי-וכעת אני מרגישה חופשייה לחיות שוב חיים תקינים,
השבוע קניתי את מכונית הסובארו שזמן כה רב חפצתי בה,בצבע שחור יד ראשונה,
אני מחתנת בן אחרי חנוכה ואני יכולה לעמוד בהתחייבויות שלקחתי על עצמי,
העסק שלי מגשג(שיווק רישתי)אני מזמן כבר מנהלת אותו מרחוק-והוא שמאפשר לי לעסוק
בעוד פרוייקטים,
אני חייה בשפע רוחני וחומרי,ומהווה אבן שואבת לעוד אנשים,
תודה לעצמי על המאמץ המרוכז ועל ההתמדה,

יקרה לי,
כותבת עכשיו מתוך סוף של חולי שבא כנראה מתשישות גדולה.. סוג של סוף המצבר שעוד רגע היה שובק לגמרי. מזל שהמחלות האלה מזכירות לפעמים שיש לנו גוף שצריך להקשיב לו , שמראה לנו מתי לעצור..
באמת יש לך יכולת מופלאה להתיש את עצמך עד הקצה...סקרנות בלתי נדלית לעוד ועוד דברים , חלומות, מילים, שירים...כל דבר שנקרה בדרכך..לאמיתו של דבר..
יתכן שבשלב זה של חייך כבר מצאת לעצמך את עיסוקך העתידי שעליו את שוקדת בימים אלו...
גם זה לא ממש ברור.
מאחלת לך המון שקט ושמחה פנימית...מציאת הטוב והרוגע במה שתעשי...תמשיכי לתת לסקרנות הילדית הזאת להוביל אותך להרפתקאות כאלה ואחרות...
מקווה שהתחלת כבר לכתוב...הגיע הזמן לא?
המון אהבה ואור
מחבקת אותך מאד
אני

לכבוד עצמי העתידי,
מה שלומי! מקווה שאני במצב רוח מצויין היום! וכולם מסביבי בריאים!
מעניין מה יקרה עד אז! אשמח לשמוע לדברים טובים. מקווה שדברים הרעים יהיו הרבה פחות מהדברים הטובים! מאכלת לעצמי לקבל את המכתב הזה בזמן!
אוהבת
אני

לכבוד עצמי העתידי,

אני עכשיו בחודש השביעי להריון הראשון, שבוע 29 (עוד נדבך בדרך לרך). ההריון שלי מושלם! הכל עובר ממש בקלות ואני נהנית בכל רגע מהפלא הזה. צוציק זז בתוכי כל היום ואני מתרגשת בכל פעם, כבר מכירה אותו קצת וחושבת שמבינה אותו, והוא אותי, ואני אף פעם לא לבד (אפילו כשגולן היה במלחמה).
כל המחשבות הטובות והרעות כבר עברו לי בראש, כל השאלות על שיהיה ממשיכות להדהד, איך תהיה הלידה, האם צוציק יוולד בריא ומושלם, האם אני אצא מבי"ח כמו שנכנסתי ואיך נתמודד כלכלית. איפה נגור ואיפה נגדל את המשפחה שלנו.

אני מקווה שבעוד ארבע שנים אני אגלה שאני מצליחה להיות האמא שאני רוצה להיות. הלוואי שאני אגשים את האהבה שלי לילדים גם במשפחתי שלי. הלוואי שבאמת תהיה לי הסבלנות והאינטלגינציה לפתוח את העולם שלי לשינוי הזה ולהביא לתוכו אושר כמו שאני חושבת שאני מסוגלת.

מאוד קשה לבטא את המילים אפילו על הכתב אבל... הלוואי שאני אצליח לא להיות כמו אמא שלי. נדיר שאני מבקשת לעצמי דברים על בסיס השלילה, ובכל זאת אין לי דרך אחרת. אני באמת מאמינה שהיא התייחסה אלינו כאל עול בגלל שהיא היתה ילדה בת 20 שנפלה עליה אחריות עצומה. היא מעולם לא נתנה לי להרגיש שיש לי מקום בעולם שלה, שיש לי מקום לשנות ולהוסיף משהו משלי בעולם שלה, שאין משקל לדעות שלי, פחדתי מהתגובות שלה כי הן תמיד היו שליליות, המון צעקות וגם מכות. אני לא זוכרת חיבוקים או מילים חמות (רק מאבא) והילדות שלי היתה מתוקה ושמחה עם כל זאת.
למכתב המלא...

לכבוד עצמי העתידי,

אני עכשיו בחודש השביעי להריון הראשון, שבוע 29 (עוד נדבך בדרך לרך). ההריון שלי מושלם! הכל עובר ממש בקלות ואני נהנית בכל רגע מהפלא הזה. צוציק זז בתוכי כל היום ואני מתרגשת בכל פעם, כבר מכירה אותו קצת וחושבת שמבינה אותו, והוא אותי, ואני אף פעם לא לבד (אפילו כשגולן היה במלחמה).
כל המחשבות הטובות והרעות כבר עברו לי בראש, כל השאלות על שיהיה ממשיכות להדהד, איך תהיה הלידה, האם צוציק יוולד בריא ומושלם, האם אני אצא מבי"ח כמו שנכנסתי ואיך נתמודד כלכלית. איפה נגור ואיפה נגדל את המשפחה שלנו.

אני מקווה שבעוד ארבע שנים אני אגלה שאני מצליחה להיות האמא שאני רוצה להיות. הלוואי שאני אגשים את האהבה שלי לילדים גם במשפחתי שלי. הלוואי שבאמת תהיה לי הסבלנות והאינטלגינציה לפתוח את העולם שלי לשינוי הזה ולהביא לתוכו אושר כמו שאני חושבת שאני מסוגלת.

מאוד קשה לבטא את המילים אפילו על הכתב אבל... הלוואי שאני אצליח לא להיות כמו אמא שלי. נדיר שאני מבקשת לעצמי דברים על בסיס השלילה, ובכל זאת אין לי דרך אחרת. אני באמת מאמינה שהיא התייחסה אלינו כאל עול בגלל שהיא היתה ילדה בת 20 שנפלה עליה אחריות עצומה. היא מעולם לא נתנה לי להרגיש שיש לי מקום בעולם שלה, שיש לי מקום לשנות ולהוסיף משהו משלי בעולם שלה, שאין משקל לדעות שלי, פחדתי מהתגובות שלה כי הן תמיד היו שליליות, המון צעקות וגם מכות. אני לא זוכרת חיבוקים או מילים חמות (רק מאבא) והילדות שלי היתה מתוקה ושמחה עם כל זאת.

אני מאחלת לעצמי להגשים, בדרך החיוב, את האידיאל שלי להורות נכונה, ולא לפעול מתוך ההפך של מה שאני קיבלתי. אני מקווה שהזרועות שלי יצליחו להיפתח ולחבק את הילדים גם כשאני כועסת או כשדברים לא קורים כמו שרציתי. אני מקווה שאני אצליח לראות את עולמם ולהבין אותם, להציב את הגבולות במקומות מתאימים למשפחה שלנו ובעיקר לתת להם הרגשה שהבית זה המקום הכי חם, אוהב וכיפי שיש על פני כדור הארץ. אני רוצה שהם ירצו להביא חברים אליהם הביתה. אני רוצה להצליח להיות דמות מחנכת וסמכותית אבל גם מקום חם של אהבה והבנה ורוך. אני רוצה שהם יהיו מלח הארץ, עצמאיים נבונים וחזקים (לא מפונקים!) ואהובים. אני רוצה שהתא המשפחתי שלי ילווה בהמון צחוק ושמחת הפרטים הקטנים.
אני רוצה להצליח להיות אשת משפחה מוצלחת, כפי שאני חברה מוצלחת לסובבים אותי.

אני מקווה שגולן ימשיך להיות החבר הכי טוב שלי, שהזוגיות שלנו תעטוף את הבית ותחזק אותו. אני מקווה שאני לא אשכח לאהוב אותו ולהעריץ אותו כשהאנשים הכי חשובים בחיים שלי יצוצו מהבטן שלי.

המכתב ממוען לעוד ארבע שנים, כי בעוד ארבע שנים אנחנו מתכננים להביא את הילד השני שלנו. מעניין איפה נגור עד אז. אנחנו עכשיו מחפשים בית בעודנו גרים בעליית הגג של ההורים שלי. מעניין איפה אני אעבוד. מעניין איך גולן יצלח את שנת ההשלמה ואת לימודי החשבונאות.

נדמה לי שאני הכי מאושרת שאפשר היום עם החתיך שלי גולן והצוציק שלי, מרגש אותי לחשוב שהחיים צופנים לי התחלות חדשות גם לקראת גיל שלושים, שעוד לא חוויתי הכל ויש הרגשה שהכל עוד לפני, כל הצעדים המשמעותיים, כל הסיכונים והסיכויים.

עצמי יקרה, אני מקווה שתגלי שנהנתי מכל רגע וששרדתי את הרגעים הקשים, שהשערות הלבנות התעכבו להגיע, שהתחת עוד מוצק והזרע חזק. ששמרתי על חוש ההומור לאורך כל הדרך למרות הדאגות והחששות (כי זוהי בעצם מהותו של המכתב הזה) ושהלב שלי עדיין קופץ מהאהבה והאושר שסובבים אותי. נשיקות חמות!



לכבוד עצמי העתידי,
בחרתי בעוד שנה כי אצלך (ומקווה שגם אצלך העתידית) כל שנה היא משמעותית.
בחרתי בדצמבר בגלל שאיפה שאת נמצאת כרגע דצמבר זהו חודש נקודת האור תרתי משמע- גם הזמן שלפני השנה החדשה וגם הזמן בו מתחיל להיות מושלג וחשוך וכל הרחובות מתמלאים אורות בקריסמס.

אין לי הרבה מה להתפלסף חוץ מהעובדה שבאמת הכי מעניינת אותי- המיקום הנוכחי שלך.
האם זה הבית שלך בברלין או הבית שלך בישראל.
ואם זה בברלין- האם לקחת החלטה לשנות את חייך שם או האם נשארת באותה הנקודה?
כנ״ל לגביי ישראל, אני מניחה.
מי הבחור שלצידך? אני מקווה שזה אותו בחור שאוהב אותך כל כך ונותן לך את הכבוד והשלווה שהרבה לא נתנו לפניו.
איך את נראית? האם את שלמה עם עצמך, או שאת אותו הדבר כמו עכשו?
האם השגת את כל מטרות הלימודים שהצבת בפנייך, האם מצאת את ייעודך?

אני עצמי העתידי שלי,
כל התשובות לשאלות האלה לא באמת משנות לי.
משנה לי: שתהיהי שלמה עם ההחלטות שלך ושתהיהי מאושרת.

אוהבת,
אני עצמי העכשווי.

עצמי שלי,

תוהה,
האם הוא כבר שם?
משייט לו בתוך בועה חמימה?
מחכה,
כיצד אדע אם הינו שם?
האם תבליח לפתע ההארה?
האם אחוש בו כך לפתע פתאום,
לשנייה חפוזה של רפרוף כנפיים בתוכי?
וכיצד זה יהיה?
קל? קשה?
האם אחוש אהבה מציפה למראה פניו?
כל כך מצפה,

בעוד 9 חודשים התשובה.
והנהו כבר בא.

לכבוד עצמי העתידית,
אז קודם כל מזל טוב! את בת 27, לא משנה כמה תנסי לברוח מזה, את בת 27!
בטח את באמצע המבחנים וההגשות ואין לך זמן לחגוג יום הולדת כמו בשנתיים האחרונות שתקעו לך מבחנים יום אחרי יום ההולדת ונשארת בבית ללמוד, לא שאת ממש אוהבת לחגוג ולעשות מזה עניין, במיוחד לא מ- 27, הרי זה רק מספר, זה שכולם החליטו שזה גיל שכבר צריך להתחתן בו או לפחות להיות בזוגיות, או שתהיה לך קריירה או כל שטות אחרת, הכל שטויות, תמשיכי עם מה שאת אוהבת, תתני את כל כולך בלימודים, נצלי את הזמן שלך לעשות מה שאת רוצה, לא מה שאחרים רוצים.
אנ מקווה שיש לך כבר בן זוג, או התחלה של משהו והבדידות הנוכחית שלי כבר נעלמה, החורף די קר עכשיו, היה נחמד אם היה לי עם מי לחלוק אותו.
אני מקווה גם שלמדת כמה דברים בזמן הזה, החכמת, למדת לקחת דברים בקלות אבל להיות רצינית כשצריך, ובעיקר שטוב לך ושמח

לכבוד עצמי העתידי,

היום מצאתי אוצר :)
קמתי בבוקר וככה הרגשתי.
שזה היה שווה הכל
כל ההמתנה
כל הבעסה של הדרך, כל מי שלא היה מספיק שווה.

ושבאמת - הכל יהיה קטן עלינו.

אני מתה מפחד.
ויודעת שיהיה טוב

נשיקות :)

לכבוד עצמי העתידי,
החלטתי לכתוב לעצמי בעוד שנתיים כי אני מצליחה לדמיין איפה אהיה עוד שנה, לפחות מקווה, אך עוד שנתיים זה קצת יותר קשה לי. אז אני בת 30 (!!!) עוד 3 ימים וזה לא כל כך טוב לי. בכלל אני בתקופה לחוצה שלא עומדת להסתיים עד לפחות עוד חודשיים. אני מנסה להתקבל לתואר שני והלחץ עצום ואני צריכה המון נחמה ואין לי סיגניפיקנט את'ר שיהיה שם בשבילי נו מטר וואט.
התסכולים לגבי למצוא מישהו להמשיך את החיים איתו ביחד לפעמים מציפים ומשתקים כל אפשרות של ראיה ורודה לעתיד. זה הדבר העיקרי בו אני לא מצליחה באופן שיטתי והלוואי שעכשיו הייתי מקבלת מכתב מעצמי העתידית שאומרת "אל תדאגי- הבחור שלך קיים ובריא, הוא פשוט עוד בדרך."
בהקשר של היומולדת הקרבה זה אפילו מדגיש עוד יותר את תחושת הלבד, ומצד שני תחושה של כפיות טובה מסויימת כלפי כל אלו שכן סובבים אותי (99% מהם הם זוגות, ד"א) שכן רוצים לשמח אותי ואני כל מה שבא לי זה להתכרבל מתחת לשמיכה ולא לצאת במשך חודשיים (תסמיני דיכאון, משהו?)

למכתב המלא...

לכבוד עצמי העתידי,
החלטתי לכתוב לעצמי בעוד שנתיים כי אני מצליחה לדמיין איפה אהיה עוד שנה, לפחות מקווה, אך עוד שנתיים זה קצת יותר קשה לי. אז אני בת 30 (!!!) עוד 3 ימים וזה לא כל כך טוב לי. בכלל אני בתקופה לחוצה שלא עומדת להסתיים עד לפחות עוד חודשיים. אני מנסה להתקבל לתואר שני והלחץ עצום ואני צריכה המון נחמה ואין לי סיגניפיקנט את'ר שיהיה שם בשבילי נו מטר וואט.
התסכולים לגבי למצוא מישהו להמשיך את החיים איתו ביחד לפעמים מציפים ומשתקים כל אפשרות של ראיה ורודה לעתיד. זה הדבר העיקרי בו אני לא מצליחה באופן שיטתי והלוואי שעכשיו הייתי מקבלת מכתב מעצמי העתידית שאומרת "אל תדאגי- הבחור שלך קיים ובריא, הוא פשוט עוד בדרך."
בהקשר של היומולדת הקרבה זה אפילו מדגיש עוד יותר את תחושת הלבד, ומצד שני תחושה של כפיות טובה מסויימת כלפי כל אלו שכן סובבים אותי (99% מהם הם זוגות, ד"א) שכן רוצים לשמח אותי ואני כל מה שבא לי זה להתכרבל מתחת לשמיכה ולא לצאת במשך חודשיים (תסמיני דיכאון, משהו?)
בכל אופן, חוץ מהחלק הזה העתיד מרגיש לי כן מבטיח- לימודים בחו"ל (אינשאללה אני אתקבל, את כבר יודעת אם זה קרה או לא, אם את גרה בניו יורק כבר שנה וחצי או לא..)
אני ממש מתלבטת אם להזכיר אפילו את הבחור שאני דלוקה עליו כרגע (א, אני מקווה שתזכרי על מי אני "מדברת", אני מקווה שהוא בעלך או בן זוגך ללא חתונה..) אני מקווה שהיה לו האומץ להתחיל איתך אחרי המאמצים להיראות במיטבך בכל פעם שאתם נפגשים (טוב, מבחינה תחבירית ממש קשה לי עם המכתב הזה...).
בטח כבר יש לך אחיין (אמיתי) אחד לפחות, בטח גם אחיך השני התחתן, בטח כל החברים הכי קרובים לך היום עוד שומרים איתך על קשר יומיומי למרות שאת רק פעמיים בשנה מגיעה לארץ. בינתיים אני במשרד, עובדת על תיק עבודות ולומדת אנגלית עד השעות הקטנות של הערב (אף פעם לא הייתי טובה בלילות לבנים), עושה מאמצים רבים מאד להשיג מטרה שאני מקווה שיתברר שהיא לא גדולה עליי. אני בגדול די אופטימית, אבל כרגע אני מפחדת שזה יהפוך אותי לשאננה.
מאחלת לך זוגיות תומכת ויציבה, מאחלת לך שהיה לך כיף ומלמד בתואר השני ושיהיה לך סיפוק בעבודה שתבוא אח"כ מאיזה משרד מגניב בניו יורק ומאחלת לך חברים מעולים כמו שיש לך עכשיו- חברים שהם אחים.
נשיקות, ומזל טוב- את בת 32!!



לכבוד עצמי העתידי,
אז את כבר בת 31, והיום לפני 3 שנים ישבת וכתבת את המכתב הזה בתקווה שעוד 3 שנים יהיה טוב יותר. סיימת את הלימודים רק לפני חצי שנה ואת מבועתת! זוכרת איך פחדת? פחדת מהמחשבה שלא תמצאי את עצמך בעולם הגדול, שלא תספיקי את כל מה שרצית כי פתאום החיים נראים כל כך קצרים. ותמיד במבט לאחור הכל מתגמד... אני מקווה שגם ברגע זה כל הפחדים מתגמדים ונראים לך מצחיקים וכבר לא רלוונטים. אל תשכחי אף פעם, את צריכה ללמוד, כל הזמן ללמוד ולהתפתח כי זה מה שמניע אותך מיום ליום. תהיי אמיצה! אל תוותרי לעצמך כי את יודעת למה את מסוגלת וכל הפחד הוא רק בראש. אם עדיין לא התחלת לעבוד במה שאת אוהבת תתחילי עכשיו. אל תתפשרי כי באמת שאין הרבה זמן והכי נורא זה להסתכל לאחור ולהתחרט! אל תתני לפחד שלך משינויים קיצוניים לעצור אותך מלהגשים את כל החלומות. בהצלחה

לכבוד עצמי העתידי, אני עייפה קצת, להתחיל לטפל בעצמי אחרי 15 שנות התעללות מסיביות.. זו לא פעולה פשוטה. התמורה ראויה, הדרך קשה מנשוא, אך מעל לכל זה.. ארורה אהיה אם אשחזר כשלונות במקום לבנות נצחון.
אני חייבת להגיע לבריאות, לבשלות, חייבת ומחויבת טרם אזרע חיים ואחריות עמם, לנהוג באחריות כלפי עצמי. אבל אני עייפה ולמודת קרבות, חבוטה ומיואשת..
החודשים האחרונים היו רוגע ושמחה, אבל החורף הזה והאפרוריות הנוראית שהוא משרה, אני מרגישה את המזג אויר טרם עזבתי את יצועי.
מה יהיה בשנה הזו? שנת הנחת יסודות אל עבר בגרות? מה אלמד אודות עצמי? אודות בעלי?
האם אוכל להפטר מעול החולי, עול העיוות המחשבתי? מה אעבור בדרך להחלמה מלאה?

אלוהים אדירים.... הלוואי שהכל יסתדר על הצד הטוב ביותר.

לכבוד עצמי העתידי,
אקבל מעצמי את המכתב הזה כשאהיה בת 56! מאחלת שגם אז לא ארגיש שהמספר הזה הוא אני... הזהות האמיתית שלי זאת רוח של יושרה ואמת, שאוהבת ללא סוף, מלאה בהשראה ופתיחות ללמוד וללמוד, לשפר ולהשתפר, ואין לי כל קשר למספר הזה המופיע בתעודת זהות.
כשניפגש בעוד כשנה וחצי, ביתי כבר תהיה ילדה בוגרת ושותפה נפלאה לחיי, ואני אמצא בקלות יותר את הדרך לשלווה ולאיזון.
בן זוגי כבר נוכח בחיינו בטבעיות ובפשטות והחיים מוכיחים כמה הוא מתאים לי, לנו..
כבר אין לי צורך אובססיבי לביקורת. שיפוטיות לא נוגסת לי באנרגיה היומיומית כמו פעם.
ברור לי שיש תוצאות לכל ההשקעה עד היום - להיות מכוונת לטוב, לחמלה ומחילה לכוחם של ההרגלים.. והשלווה והענווה הם כבר חלק מזוהה בתוכי בלי מאמץ.
העבודה היצירתית מסבה לי הנאה, נחת וסיפוק - המצב הלכלי נוח מאד, כזה שמאפשר לטייל בעולם ולעצב לי בית לטעמי.
בסדנאות אנשים ממשיכים לחוות שחרור וחופש פנימי.
אני עושה ספורט ויוגה, הבריאות טובה והחיוך הוא חלק ממני בשוטף.
אני בהודיה שקטה על הכל, קטן כגדול...

לכבוד עצמי העתידית,
מקווה שהבנת שהאושר לא תלוי במשקל שלך, ושלא חזרת לחתוך את עצמך - אסור לך! דם וחתכים לא באמת מביאים אושר, ובטח שלא עוזר להקיא אחרי האוכל. תפסיקי להקיא, זה רע. את יודעת שזה רע, מקווה שהפנמת את זה. גם לצום זה רע, אבל זה עדיף על להקיא. תאכלי כמו שצריך! את יודעת שאת צריכה לעלות במשקל... מקווה שהגעת למשקל תקין ושאת מצליחה להרגיש טוב עם זה. צלעות בולטות זה לא יפה, תפנימי.
מקווה שהצלחת להתגבר עליו, להשיג מישהו חדש, או להשיג אותו לבאמת. מקווה שהיה לך הרבה סקס.
מקווה שהצלחת ליצור קשרים חדשים ומשמעותיים ולחזק את הקשרים הקיימים שבאמת חשובים לך. להבין מי באמת חברים שלך ומי סתם עושה לך רע.
מקווה שהצלחת לבלות, לרקוד, להשתחרר בדרכים נכונות (רמז: דם זה לא הדרך הנכונה).
מקווה שאת מצליחה בתפקיד,
ובעיקר בעיקר מקווה שאת בריאה ומאושרת. כי זה הולך ביחד. כל עוד את מונעת מעצמך להיות בריאה, את מונעת מעצמך אושר. והאושר כל כך קרוב, כל כך אפשרי, כל מה שאת צריכה לעשות זה להפסיק לטרפד אותו, להפסיק לתקוע לעצמך מקלות בגלגלים. את קורבן של הראש שלך, לא של שום דבר אחר. זה הכל בידיים שלך.
מקווה שלא נפלת שוב לדיכאון, ואם כן, תזכרי שיש דרך לצאת ממנו. כבר יצאת יותר מפעם אחת. כל מה שצריך לעשות זה לפתוח את העיניים ולחפש את הדלת, כי היא שם תמיד.
מקווה שאת כבר לא תלויה בגברים בשביל להיות מאושרת.
ומקווה שעברת טסט, זה גם חשוב!

לכבוד עצמי העתידי,
מסתבר שאני שוברת כאן את המאזן הדמוגרפי. כבר אמורה להיות אחרי שלב גידול הילדים, עצמאות כלכלית, בטחון בפרנסה. כבר לא עסוקה באיך לממן לימודים ובכל זאת...
נער אחד כמעט גבר, עם שיתוק מוחי ועתיד לוטה בערפל.
גבר חולה
והרבה חלומות שבורים.
ובכל זאת, עתיד יקרה שלי
עוד שנה מהיום מקווה שניפגש בריאות ומחוזקות, אחרי צמיחה כלכלית ונקיטת כל הפעולות והיעדים שקבענו לעצמנו.
שהתכנית שמ. ואני מגבשות בימים אלה תצא לפועל ותרים אותי לגבהים כלכליים שיאפשרו הגשמת כמה חלומות. (בשלב זה אפילו אחד, איזו חופשה)
תכנית מגובשת לבן האהוב שלי. הגשמת כמה חלומות שלו ופיזור פחדים וערפולים.
גוף מתוחזק בהתעמלות ונפש מרוממת ומסופקת יחד עם יעדים חדשים למימוש. (אנחנו באופן כללי לא בעד כיבושים).
שהסביבה הזאת שאנו חיים בה תייצר אף היא שקט.
שהמשפחה המורחבת והאהובה שלי תהיה בריאה ושמחה.

שכבר לא אהיה עצובה כל כך הרבה.

מקווה להיפגש במקום טוב.

לכבוד עצמי העתידי,
עברה עוד שנה אזרחית, ואת כבר לא ילדה...תסתכלי עלייך
אני כל כך גאה בך יקירתי..עברת כל כך הרבה ב10 השנים האחרונות, ושרדת הכל. בעצם לא רק שרדת הפרחת שדה פרחים מהשממה.
בגיל 35 התחלת הכל מהתחלה+ילד-בעל ואבא לילד.
גידלת אותו לבדך, הלכת ללמוד מקצוע חדש,
הקמת עסק קטן שפרח לאיטו איתך והיום הוא מתאים בול למידותייך, למדת להקשיב לעצמך ולסלוח לעצמך אבל בעיקר לאהוב את עצמך כפי שאת.
הילד כבר בצבא כמעט שנה, מסתדר שם מצויין למרות כל חששותייך הכבדים..הריי גידלת אותו מחוץ לקופסא
המקובלת ...ודאגת כל כך שהוא לא ייסתדר שם עם המסגרת הנוקשה, יצירת האומנות המקסימה הזו שלך, פרשה כנפיים יפייפיות ופרחה לה מן הקן, תוך רפרוף כנפיים זהירות.
וחיוך כובש.
ואת רוקדת ורוקדת, והשמחה גואה ועולה.
תזכרי את עצמך ! ואל תשכחי!
קודם את מסיכת החמצן עלייך ורק אז על הילד..זוכרת? כמו במטוס.
העסק שלך פורח ועולה כמוך.
הכרת איש מקסים ,שאוהב אותך ומקבל אותך בדיוק כפי שאת ,לא פחות! הוא לא רוצה שתשתני בשבילו.
את כבר לא מסכימה לפחות.
מזכירה לך יקירתי תעשי רק מה שאת אוהבת! זה מה שהוביל אותך תמיד בחייך וכנראה שזה מה שנכון לך.
שתמשיכי לאהוב ולהיות שמחה ולחייך גם כשעצוב.
תהיי בJOY שבתנועה.
אוהבת אותך תמיד
אני

לאני העתידית שלי, בעוד כשנה....
קששששששההההה.... פשוט קשה לי. שלושה ילדים זה ממש ממש לא צחוק.. תמיד תפסתי מעצמי מישהי סופר חזקה, שמצליחה לעשות הכל, להספיק הכל, וגם אם לא לא נורא, לתקתק הכל... עם ים של סבלנות. הכל קטן עלי, יכולה הכל ועם חיוך... אבל המציאות קצת שונה.
הסבלנות כנראה יצאה לטיול יחד עם הכוחות שלי.. מי יודע מתי יחזרו. אולי כשאני יקרא את המכתב הזה בעוד שנה המציאות תהייה הרבה יותר קלה...
הילדים יהיו כבר יותר גדולים... עתליה אולי אולי תישן בלילה... נעמי אולי אולי לא תתעורר אפילו את הפעם האחת שלה לבקבוק. ואורי אולי אולי יפסיק לעשות פיפי במיטה....ואני...
אני ישן לילה שלם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! כן כן, את כל השעות של הלילה.... רצוף...בלי לקום....ואולי הקימה הסופית תהייה לא בחמש... אלא בשש... או שש וחצי...
חחחחחח...זה נשמע לי בדיוני!.... אולי אפילו לא שווה לפנטז על זה כדי לא להתאכזב.
אבל התקווה קיימת.. אין מה לעשות.. אולי האופטימיות יצאה יחד עם הסבלנות והכוחות לקצת זמן אבל אני דואגת שהיא תחזור תמיד.
אז זהו, אני עתידית שלי... שתדעי שאני מנסה להיות חזקה... לנשום עמוק.. לא לצרוח עליהם.. לא להתעצבן כל כך הרבה... לא לתפוס אותם בעצבים... לא לגרום להם לבכות בגלל שאני מאבדת את זה מעייפות.
מעניין מה יהיה בשנה הבאה....
בטוח יהיה יותר טוב.

לכבוד עצמי העתידי,
היי, את בת 28!
איזה מגניב!
קודם כל, תחייכי :)
כן, את החיוך היפה והגדול שלך, הוא תמיד עובד על כולם, כולל על עצמך, אז תני חיוך!
יופי.
עכשיו תעצרי ותגידי תודה.
על מה?
על כל הטוב הזה שיש לך בחיים.
חייכת שוב פעם, נכון?
מצוין!
עכשיו תזכרי ביום ההוא שכתבת את המכתב הזה.
אי שם בתחילת דצמבר, כשהכל היה לפני. לא ידעת מה בדיוק הולך להיות השנה.
והנה השנה עוד מעט נגמרת.
המון מטלות, מטרות, חלומות.
אפילו סיימת את לוח ההשראה רק ב2.12.12.
אני רוצה להזכיר לך שאם עדיין לא יצאת לעצמאות, למרות שזה היה היעד, זה לא נורא, לכל דבר יש את הזמן שלו. והכל יסתדר כמו שצריך להיות.
והנה הגיע אוגוסט 2013.
מקווה שטסת לניו יורק עם ההורים ועם אחותך.
מקווה שאת מאוהבת.
מקווה שהוא האחד, ואת האחת. ושניכם בחרתם אחד בשניה.
וכל בוקר אתם קמים ובוחרים אחד בשניה מחדש.
מקווה שאחותך בזוגיות בריאה ומגשימה את עצמה.
אני מקווה שההורים בריאים ומרוצים ומחייכים מנחת.
מקווה שסבתא מפנקת ומבשלת לנו בבריאות ובכייף.
ואני בעיקר מקווה שאת מרוצה.
מהכל. מהחיים, מהימים, מאחרים. מעצמך.

28, זה גיל מגניב!
לכי תעשי עוד קעקוע! :)

יום הולדת שמח
ואל תשכחי, היקום אוהב אותך ולטובתך. תאמיני.

לכבוד עצמי העתידי,
אני לא מרוצה ממך נכון לעכשיו. החיים שלי פשוט סטטיים בצורה מכאיבה ואני מרגישה שהסטטיות הזאת נובעת מפחד לשנות. אני מעריכה אותך על כך שבכל זאת עשית מספר צעדים בדרך לשינוי אבל אלה צעדים קטנים ואין לי סבלנות לקצב האיטי מאד שלך. אפילו ההליכה שלך איטית ואני מרגישה שאת בודדה וצמאה לחברה למרות שיש לך חברות משפחה בן זוג וילד ולכאורה את לא שייכת לפרופיל הבודד הזה אבל את מתקשה לתחזק את החיים שלך ופה הייתי מצפה ממך לשינוי. את רואה את עצמך מחליפה בעוד שנה מקום עבודה ויוצאת מהמצב הנוח? את רואה את עצמך יוזמת יותר מפגשים חברתיים ומרחיבה את מעגל החברים שלך? את רואה את עצמך משקיעה בחיים שלך?
אני מאד מקווה שכשתקראי את המכתב מעמך תהיי במקום אחר. אני מאחלת לך שתאהבי את עצמך ותרגישי שאת במקום נכון יותר עבורך ולא משנה איפה תהיי.
אבל כל זה דורש עבודה חביבתי ואת צריכה להתרגל לעבוד ולא לבחור תמיד בפתרונות הקלים מדי או הקשים מדי. קשה לך למצוא את דרך האמצע.
את תהיי בסדר כי את אישה מדהימה. את יודעת להיות טובה לאחרים וקשה לעצמך. תרשי לעצמך להיות יותר טובה אל עצמך במובן של לעשות בחירות טובות ולא להסתתר מאחורי ההלקאות העצמיות שנותנות לך את ההרגשה שאת מודעת אבל מודעות לא באה במקום עשייה.
אני אוהבת אותך ורוצה שתמצי את עצמך
ש.

לכבוד עצמי העתידי,
את שלמה לחלוטין עם מה שהחלטת.
זה כואב וזה קשה, ואת מתגעגעת, אבל את יודעת שלא היה לך מספיק טוב.
את לא צריכה לדכא את הצרכים שלך בשביל להיות עם מישהו.
את יודעת שאת צריכה לאהוב את עצמך, וזה מה שאת עושה.
מגיעה לך אהבה, וחום ואינטראקציה.
הוא אוהב אותך, ויודע שאת מדהימה ונהדרת. אבל לא הצליח לתת לך את מה שאת צריכה.
הוא לא מסוגל בשלב זה.
שניכם יודעים שזה נכון.
הוא צריך לעבוד על עצמו, וכנראה שזה יקח שנים. הוא לא יכול.
את אוהבת את עצמך.
ואת תמצאי מישהו מדהים ממנו.
את עושה את זה בשביל משהו טוב יותר.
וגם תמצאי דירה הרבה יותר טובה, גם אם לא ברגע זה. גם זה את יודעת שאת רוצה והגיע הזמן לשינוי. ובעלת הבית שלך סתם פוסטמה משוגעת. את צריכה קצת להתאמץ, ואת תמצאי דירה חדשה.

לכבוד עצמי העתידי,

רק כמה מילות אהבה.
מגיע לך.
את שאהבת את כולם ורק לא את עצמך , לומדת לעשות בימים אלו את צעדייך הראשונים באהבה עצמית ובעיקר מבינה שאת החברה הכי טובה לעצמך.
תסתכלי אחורה, כל הפרידות, העצב, ההתעללות הנפשית, הגירושין, הלבד שהיה קשה אך גם קסום במידה מה -מתוך השברים והאבק צמחה אישה חדשה.
אישה שלא יודעת לקבל לא, שלא מוותרת, שבועטת לפחדים שלה בבטן (ואחכ מבקשת מהם סליחה שכאב:-),אישה שלומדת.
אני מאחלת לך שתקבלי את המכתב הזה תסתכלי אחורה בחיוך ותגידי שהיה שווה. כל רגע, כל פיסה קטנה. אני מאחלת לך שהמכתב יביא לך בשורות טובות, חיוך ואהבה ובעיקר שתוכלי להסתכל אחורה בסיפוק וברוגע.
שלך ורק שלך
את.

שלום לך ילדה,

ילדה בנפש הכוונה.
אני יודעת שכשתקראי את המכתב תרגישי כבר אישה על אינסוף החוויות שעברת, רגעי השמחה בהם צחקת, ורגעי הכאב בהם נעצבת, אבל בבקשה, תשמרי על הילדה בנפש שלך, אל תתני לאף אחד להעלים את הספונטניות והתמימות שבך.

אני שולחת את המכתב הזה לתחילת הקיץ, כסמל להתחלות חדשות, לאושר ולאהבה.
בנוסף אני יודעת שבתאריך הזה אציין כבר חצי שנה בשירות הצבאי, שלו אני כ"כ מחכה.

עברת לא מעט בתקופה האחרונה.
הפרידה מבן הזוג, החבר הכי קרוב, שהתגלה כעוטה מסיכה, כלא אמין, כבוגד.
גיוסן של החברות הטובות לקשר מבית הספר להיות רופף יותר.
העבודה הקשה כדי להרוויח כסף ביושר, וכדי לחסוך על מנת לא להעיק על אמא ואבא.
המשפחה שהתרחבה ופתאום הפינה שלי בבית כבר לא שלי עוד, וכל כך רוצה למצוא פינה חדשה.
אני מקווה שמצאת אותה במסגרת הצבאית. שאת מחייכת כל בוקר,אפילו שאת רחוקה מהבית ויודעת שנותר עוד שבוע לאוכל אמיתי של אמא. שאת לא נשברת אפילו שהתפקיד קשה, כי סומכים עלייך. שאת מפיקה מכל רגע את המיטב, ושואפת לפסגה ולמצויינות כמו שתמיד עשית והצלחת! שהכרת חברות טובות, שיתגלו גם כחברות נפש לכל החיים. מאחלת גם שאולי הכרת בחור שראוי לחברה טובה כמוך, ולאהבה ולמסירות שלך.
מקווה שלא למדת על בשרך, אלא מטעויות אחרים, ושאת בדרך הנכונה.

אם את יכולה להסכים עם המשפט הבא, שתדעי שעשית את ה"אני" שלך בעבר מאושרת:
- טוב לי במקום בו אני נמצאת. אני שלמה עם כל דבר שעשיתי, כל דבר שאני עושה. לא מתחרטת על דבר. אישה חזקה, שעומדת על שלה, מעריכה את עצמה, אוהבת את עצמה, ועם זאת אוהבת ונותנת לסביבה-

מצפה ממך לגדולות,
בכל זאת אם אני לא אאמין בך, מי כן?
אל תתעסקי בעבר. תחיי את הרגע.
אוהבת מאוד.
אני.

לכבוד עצמי העתידי בעוד חצי שנה,

זה חצות של יום חמישי. אחרי חצי בקבוק יין חמוץ. חודשיים בערך אחרי הפרידה משלומית. שואל את עצמי אם אצליח להתגבר ומתי, ואם אמצא מישהי שתענה על הציפיות, ואם אסיים את התואר הנוראי הזה מתישהו.

מקווה שיש מה להיות אופטימי, ומדמיין את התרחיש השפל ביותר כשהמייל הזה יתקבל. שואל את עצמי מה יקרה איתי במהלך הקיץ הקרוב.. איפה הרמה הדתית שלי תתייצב- אני אלבש ציצית בעוד חצי שנה? אני אצליח סופסוף לקום לשחרית? אני אשמור על מנחה-ערבית? אני אצליח לקבוע חברותא?

למכתב המלא...

לכבוד עצמי העתידי בעוד חצי שנה,

זה חצות של יום חמישי. אחרי חצי בקבוק יין חמוץ. חודשיים בערך אחרי הפרידה משלומית. שואל את עצמי אם אצליח להתגבר ומתי, ואם אמצא מישהי שתענה על הציפיות, ואם אסיים את התואר הנוראי הזה מתישהו.

מקווה שיש מה להיות אופטימי, ומדמיין את התרחיש השפל ביותר כשהמייל הזה יתקבל. שואל את עצמי מה יקרה איתי במהלך הקיץ הקרוב.. איפה הרמה הדתית שלי תתייצב- אני אלבש ציצית בעוד חצי שנה? אני אצליח סופסוף לקום לשחרית? אני אשמור על מנחה-ערבית? אני אצליח לקבוע חברותא?

ומה עם היחס לחברה- האם אני אתגבר על הדחף להיות ציני? האם אני אמצא אוזן קשבת? חבר אמת? האם הרגשות יפסיקו לסעור?

במחשבה מנוסה יותר, כנראה שאין הרבה מקום להיות אופטימי רק לנסות להיות חזק. והלוואי שנתבדה (:

ואם כבר- האם אלה צדקה כשאמרה שכיום קל לי יותר להביע רגשות? לעמוד על שלי (regashot wise)? והאם הצלחתי לתת שוב משמעות לחלומות?

העתיד לא לוט בערפל הוא מכוסה בשחור ואני תפילה שביוא יום והוא יתכסה בורוד





לכבוד עצמי העתידי,
עכשיו אני עוברת את התקופה הקשה ביותר בחיי. לפני החתונה שלנו, ליתר דיוק נפרדנו שבוע לפני.

היית כל חיי, וזו הייתה הטעות הגדולה ביותר. יצרנו בחיינו המשותפים סינריגה ולא נפרדנו זה מזו, היינו עושים הכל זה עבור זה, גם על חשבונו הפרטי... אף אחד מאיתנו לא פיתח את העצמאות שלו - יצרנו גדילה שהסתעפה לאחד, אחרי כמעט עשר שנים.

אף אחד מאיתנו לא פרש את הכנפיים שלו בעצמו, אז מה הפלא שהציפור לא ריחפה... תמיד ליווה אותי הפחד שאני לא אזכור את תויי פניך, ואותך, אז רק היום, לאחר חודש מאז הפרידה, אפשרתי לעצמי להסתכל על התמונות שלך ושלנו. הדמעות זלגו מעצמן, וזה כל כך כואב, בייחוד שאתה לא רוצה לראות אותי, להיפגש, להתכתב. אני צריכה את הקשר איתך, "לשמוע את קולך" רק על מנת לעבד את הפרידה ולראות איך אני מתמודדת עם כל הקושי הזה, ואתה לא שם וזה עוד יותר מכביד עלי. איפה אתה? ממה אתה מפחד? הדבר הנורא ביותר כבר קרה.

למכתב המלא...

לכבוד עצמי העתידי,
עכשיו אני עוברת את התקופה הקשה ביותר בחיי. לפני החתונה שלנו, ליתר דיוק נפרדנו שבוע לפני.

היית כל חיי, וזו הייתה הטעות הגדולה ביותר. יצרנו בחיינו המשותפים סינריגה ולא נפרדנו זה מזו, היינו עושים הכל זה עבור זה, גם על חשבונו הפרטי... אף אחד מאיתנו לא פיתח את העצמאות שלו - יצרנו גדילה שהסתעפה לאחד, אחרי כמעט עשר שנים.

אף אחד מאיתנו לא פרש את הכנפיים שלו בעצמו, אז מה הפלא שהציפור לא ריחפה... תמיד ליווה אותי הפחד שאני לא אזכור את תויי פניך, ואותך, אז רק היום, לאחר חודש מאז הפרידה, אפשרתי לעצמי להסתכל על התמונות שלך ושלנו. הדמעות זלגו מעצמן, וזה כל כך כואב, בייחוד שאתה לא רוצה לראות אותי, להיפגש, להתכתב. אני צריכה את הקשר איתך, "לשמוע את קולך" רק על מנת לעבד את הפרידה ולראות איך אני מתמודדת עם כל הקושי הזה, ואתה לא שם וזה עוד יותר מכביד עלי. איפה אתה? ממה אתה מפחד? הדבר הנורא ביותר כבר קרה.

מאחרים אני שומעת שאתה בדיכאון, יודעת כי אתה מטופל, לא אוכל, לא ישן.. וכל כך כואב לי עליך. אני מרחמת עליך. לכן, עם כל יום שעובר, אני פחות כועסת עליך ויותר גאה בך, בדרך שבה החלטת ללכת, גם אם כאשר פתחת את תיבת הפנדורה הזו, הכל "התפוצץ" עלי. עליה אני כועסת, על כך שהיא התערבה, גם לאחר כל כך הרבה שנים שהיינו ביחד.

בכל התקופה האחרונה הרגשתי שעלי להתנהג כרגיל, אתה לא היית שם באף אחד מהשלבים, לתמוך בך ולהדוף אותה מלהתערב לנו בחיים. וזה בסוף שבר אותי ואותך. נכון, הכל לטובה וזו המנטרה שלי. הבעיה שלי היא לא העתיד, אלא איך אני מתמודדת עם כל שלב בו היינו אמורים לעשות עוד משהו משמעותי. אז תאריך החתונה עבר, ועכשיו היינו אמורים לנסוע ל-"טיול אחרי הצבא", ואז הייתי אמורה לחזור ללמוד, ולאורך כל הדרך היינו אמורים להתחבק, להתנשק... ולתמוך אחד בשני... ומה עכשיו? התמיכה שיש לי, היא לא שלך, ולך אין את המשענת שלי... ההתמודדות היא ששום דבר לא משתנה והכל, כביכול, סטטי, כי אנחנו לא ביחד, וזה הדבר המשמעותי ביותר שהיה לי, ואולי גם לך (אולי אם תענה לי, אני אדע).

אני מסתובבת עם מסיכה, אולי להרגיש כי המלאכותי הזה בסוף יהפך לחלק ממני, אולי גם החיוך, החיבה, הצחוק.
ההתמודדות שלי היא עם האומץ. נכון שזה נשמע דבר חיובי? אז ככה, זה גם שלילי. חיובי- כי אנחנו מכירים עוד צד בנו. שלילי- כי אני לא ממש אוהבת שינויים. ולשינויים הללו אני כל הזמן נדרשת ביומיום.
כל היום אני שומעת, יש בך כוחות!!! אז איפה הם? למה אני חסרת ביטחון? למה אני מפחדת? איפה אומץ??? מה, אני חכמה על חלשים? וכן, גם אתה אמרת שהיית חלש והפריע לך שאני חזקה (הכל יחסי בחיים).

אברהם טל-הזמן עושה את שלו "יודע שהזמן את הריפוי יביא ומודה על השנים שהייתי שוטה ואולי גם קצת נביא"
כן... לא מצטערת על כלום.





לכבוד עצמי העתידי,

אני כרגע לקראת סוף שנה ראשונה בכלכלה מנהל עסקים כמו שאתה זוכר (:
צדקת במכתב האחרון בנוגע לסבתא אבל טעית בקשר לתקשורת.. מה שכן השתפרת מאוד בתקשורת הבינאישית - לפחות מבחינה חיצונית, כרגע אני עובד על פיתוח קשרים אישים ארוכי טטוח.
קשר אמיתי עוד לא היה לך מאז א. אתה בונה על מ' למרות שאתה מכחיש את זה לעצמך. בינתים אתה לא נוקט עמדה מאז פורים. ידידים וזהו.
אני מקווה שהגשמתי את המטרה ללמוד תואר שני כבר בשנה 3 ומקווה שיש כבר תכנונים לעתיד הדוקטורט
סה"כ אנחנו מתקדמים די טוב עדין יש מה לשפר אבל אנחנו על הדרך הנכונה.
בונה איך הסתדרנו על המלגה הזאת? (: זאתי זוכרת בכלל שאנחנו חיבים לה איזה 35 שעות? בדוק זה נמחק חחחח
שיהיה לך אחלה יום ותמשיך לכתוב לי נראה לי שזה עוזר לנו למצוא מטרות עתידיות

יפה שלי,
את מקווה שאת חזקה, כי את חייבת להיות חזקה, ככה את אומרת לעצמך.
את לא בוכה עליו, כי הוא לא מת.. וכי בפעם הראשונה שהזלת דמעות בגללו, הוא שבר לך את האמון בו, וידעת... שכבר עליו את לא יכולה לסמוך.
ואת אומרת לעצמך 90 פעם יום שאת יכולה בלעדיו, את חייבת בלעדיו.
הוא לקח שנתיים וחצי מהחיים הקצרים שלך, אל תיתני לו לקחת עוד.
למכתב המלא...

יפה שלי,
את מקווה שאת חזקה, כי את חייבת להיות חזקה, ככה את אומרת לעצמך.
את לא בוכה עליו, כי הוא לא מת.. וכי בפעם הראשונה שהזלת דמעות בגללו, הוא שבר לך את האמון בו, וידעת... שכבר עליו את לא יכולה לסמוך.
ואת אומרת לעצמך 90 פעם יום שאת יכולה בלעדיו, את חייבת בלעדיו.
הוא לקח שנתיים וחצי מהחיים הקצרים שלך, אל תיתני לו לקחת עוד.
אז, יצאת עם מישהו אחר, רצית להשיח קצת את הכאב ע"י משהו שדומה לאהבה, כי בין כה וכה איתו לא הייתה לך האהבה, הוא לא נתן לך הכל מהכל, כמו מגיע לך שיתנו לך הכל מהכל, הוא לא היה מוכן לקשר בו הכל מתערבב, בו כבר אין שלי ואין שלך, נהייה משהו מעורבב שנקרא שלנו.
והאחר היה נחמד אלייך כל כך, הסתכל עלייך בעיניים והשפלת מבט, ואחרי כמה פגישות, החזקתם ידיים והוא התקרב אלייך עם הפה שלו, ונתת לו, כי זה החוקים, שמתנשקים אחרי כמה וכמה זמן.. והרגשת מוזר והרגשת כמו שומרת נגיעה שהתפקרה, אז התרחקת והשפלת מבט.
והוא היה טוב אלייך, ולא ידעת אם הוא טוב אלייך, כי הוא מעוניין בך או שהוא מעוניין בגוף שלך.
ועכשיו, את פשוט נותנת לזה זמן.
ואת קצת מפחדת מה"לבד" כי את לא בנאדם של לבד. אבל, זה שאת לא בנאדם של לבד, לא אומר שאת צריכה להתפשר.
ויש לך חור בלב, חור שמיועד לבנזוג, ואת צריכה מישהו שיכסה את כל החור, מישהו שלא ישאיר אפילו טיפה לא מכוסה, אבל שלא ישתלט על אזורים אחרים בבטן שלך.
והוא קיים, את מאמינה שהוא קיים.
את מקווה לפחות.

אוהבת אותך.





לכבוד עצמי העתידי,

אני רוצה לומר לך בסיפור מה אני מרגישה מכל זה,
הרגשתי שאנחנו נכנסים לים ואתה כל פעם משכנע אותי להכנס יותר עמוק ואני מפחדת תרתי משמע,
ואתה לא מרפה ואומר לי בואי את תצליחי והקשבתי לך והגענו כל כך רחוק והתחיל מערבולת והחזקנו כל הדרך ידיים ואז כבר לא יכלנו להחזיק כי המערבולת הפרידה,
ושמתי לב שכבר ויתרת מלהלחם ולהחזיק את היד שלי שוב,
ואני ואתה במערבולת ואז לידך מופיע קרש אתה מצליח להחזיק אותו ואני ממש לידך ומבקשת צועקת שתעזור ואתה אדיש וכאילו לא שומע לוקח את הקרש לכיוון החוף ואפילו לא מביט פעם אחת לאחור לראות מה איתי.
ואני בתוך הים הגדול במערבולת של החיים.
והפעם. לבד.

לכבוד עצמי העתידי,
יומהולדת, יופי של יום לאיחולים, יופי של יום לחיוכים ולחשבון נפש.
ברגעי כתיבת המכתב את יושבת ותוהה לעצמך איפה טעית; רגע לפני קראת מכתב שכתבת לעצמך לפני כשנה וחצי, ובכל זאת, התחושה כלפי הבחור שאת אוהבת נשארה בעינה, תחושה חמוצה של החמצה.

יש רגעים בהם את מרגישה שהוא אוהב אותך, אבל הרגעים הללו מתחלפים כל כך מהר בתחושת מחנק בגרון, שהאהבה שאת חשה שעולה ממנו, אינה אלא ביטוי לתשוקה.

"גם מגע הוא סוג של רגש" אמרה לך חברתך הטובה, אבל בינך וביני, בשקט בשקט, בלי שאף אחד שומע, את יודעת שזה לא נכון, לא במתכונת הנוכחית. הוא חוזר מחו"ל, פעם אחר פעם עם ידיים ריקות, מספר לך שחיכה לרגע לפגוש אותך; "זה לא מה שאת חושבת" הוא אמר לך, וכשענית "זו לא אני שחושבת ככה, זה אתה" הוא סיפר שחשב המון על איבר אינטימי בגופך, ואת נעצבת; זה לא שהוא התגעגע למבט שלך, הרי איך הוא יכול להתגעגע אליו, הרי הוא בעצמו לא מישיר אלייך מבט, וזה לא שהוא התגעגע לצליל קולך, הרי אתם לא מדברים כמעט, רק כשיש לו זמן לפגוש אותך...

למכתב המלא...

לכבוד עצמי העתידי,
יומהולדת, יופי של יום לאיחולים, יופי של יום לחיוכים ולחשבון נפש.
ברגעי כתיבת המכתב את יושבת ותוהה לעצמך איפה טעית; רגע לפני קראת מכתב שכתבת לעצמך לפני כשנה וחצי, ובכל זאת, התחושה כלפי הבחור שאת אוהבת נשארה בעינה, תחושה חמוצה של החמצה.

יש רגעים בהם את מרגישה שהוא אוהב אותך, אבל הרגעים הללו מתחלפים כל כך מהר בתחושת מחנק בגרון, שהאהבה שאת חשה שעולה ממנו, אינה אלא ביטוי לתשוקה.

"גם מגע הוא סוג של רגש" אמרה לך חברתך הטובה, אבל בינך וביני, בשקט בשקט, בלי שאף אחד שומע, את יודעת שזה לא נכון, לא במתכונת הנוכחית. הוא חוזר מחו"ל, פעם אחר פעם עם ידיים ריקות, מספר לך שחיכה לרגע לפגוש אותך; "זה לא מה שאת חושבת" הוא אמר לך, וכשענית "זו לא אני שחושבת ככה, זה אתה" הוא סיפר שחשב המון על איבר אינטימי בגופך, ואת נעצבת; זה לא שהוא התגעגע למבט שלך, הרי איך הוא יכול להתגעגע אליו, הרי הוא בעצמו לא מישיר אלייך מבט, וזה לא שהוא התגעגע לצליל קולך, הרי אתם לא מדברים כמעט, רק כשיש לו זמן לפגוש אותך...

ואת יושבת כאן עכשיו וחמוץ לך, וזה בסדר כי מי יכול להאשים אותך כשחשבת שאפשר לאהוב גם בשתיקה, ושלאהבה אמיתית לא נדרשות מילים; אבל הוא לא מתעניין בך, גם לא בפייסבוק שלך (אגב, מקווה שאת כבר לא מסתכלת בקיר של האיש המשעמם הזה) וכשהוא חוזר מנסיעות עסקים בחו"ל הוא לא ממהר להתקשר אלייך, גם לא מחו"ל, ואת יודעת שאם את היית זו שבמקומו, בוודאי שהיית מתקשרת, מחו"ל, מיד שנחתת או יום אחרי (ואני פתאום נזכרת שברגע אחד של שפיות, בערב שהיית לבד עם עצמך, אמרת לעצמך שהוא לא שווה).

אני מקווה שמכתבי זה מוצא אותך מאושרת ונאהבת. אין כאן מקום לסיסמאות, ואני לא עומדת להגיד לך שאת שווה המון, אבל אני אומרת לך שיש שם את הבחור שיאהב אותך בזכות מי שאת, בין אם זה שווה ובין אם לא.

את מתחילה עכשיו דרך חדשה, שמה את העבר הכואב מאחור וצועדת אל עבר העתיד, מקווה שהשכלת לשים גם את האיש הזה שם.

אין לי סיבה לנזוף בך, למרות שברגע זה ממש אני שואלת שוב ושוב איך הרשית לעצמך לחשוב שאת יכולה לנחש מחשבות, רגש ומילים בתוך השתיקות שלו. את יודעת, אמרתי שאין לי סיסמאות, אבל אני מוכרחה לומר לך שאת הרוח החיה והדומיננטית, את זאת שהוצאת אותו מכל עולם השקר שהוא חי בו, בכל פעם שנפגשתם. אם הוא אוהב להיות חי-מת זו הבחירה שלו; את אישה צבעונית, שמאירה בנוכחותך, צבעת לו את האפור שלו, וגם אם עכשיו זה מרגיש לו שזה בסדר להיות בלעדייך באפור שלו, אני סמוכה ובטוחה שבתוך זמן קצר הוא יבין שהאפור שלו הוא בעצם שחור.

3 שנים הן לא מעט זמן, ומהרגלים לא פשוט להפטר, אבל בסרט "היץ'" שראית השבוע, הזכרת לעצמך מה צריכה הנשמה שלך, מה את כאישה אוהבת וצריכה, את צריכה מישהו שיתבונן בך כשאת מדברת, מישהו שישוחח איתך, שייחזר בלהט, במקוריות ובעקביות, שאחרי 3 פגישות בלבד יאמר לך שהוא אוהב אותך ושידע שאת האחת מפגישתכם הראשונה, אחד שיהיה לו חשוב לשמח ולרגש אותך. זה לא רק בסרטים...
ברגע זה ממש, את עדיין מקווה שיתקשר וימתיק את התחושה החמוצה הזאת שיושבת לך בגרון, שיתקשר אפילו מחר, שיגיד שהתגעגע, שיתחיל לדבר איתך ולהיפתח, שיספר שקרא את המכתב שלך והתרגש עד עמקי נשמתו. 3 שנים הן המון זמן, ואם זה לא קרה עד עכשיו, זה גם לא ייקרה, לא כי את לא ראויה לכך ולא כי לא עשית לו את זה, אלא כי הוא ממש לא כזה. מדובר באיש שגזר על עצמו חיים של שתיקה, הסתגרות ובדידות. האיש של כולם שכח להיות של עצמו. ואולי כשתתרחקי ממנו באמת הוא יתפכח ואולי גם לא, אני רק מחזיקה לך אצבעות שזה באמת כבר לא יזיז לך שום מיתר בלב. את יודעת כמו שמנכה על כיסא גלגלים לא תצפי לקום להתחיל ללכת, כך אינך יכולה לצפות מנכה רגשית להתחיל ולהרגיש, הוא פשוט לא יכול, גם אם הוא מאוד רוצה, ואני משוכנעת, סמוכה ובטוחה שהוא רוצה.
אינך זקוקה לאיש, יש לך אותך, זכרי את זה ואהבי את עצמך קצת יותר בכל יום שעובר.
מחבקת אותך ואת הלב הענק שלך. אל תסגרי אותו, רק אל תכניסי לתוכו מי שלא ידע איך לטייל בו בהנאה :*





לכבוד עצמי העתידי,

ואו ! אני מתארת לעצמי איזה חוויות עברת , קשות , קלות , בלי דרך חזרה אולי עכשיו אני קטנה לא מבינה כ"כ מהחיים לא תמיד מקשיבה לאחרים אבל , אני מקווה שעשית מה שרצית.

את יודעת מה גם עם לא עשית אני עדיין אצלך בלב ושאני יקרא את עם בכלל אני מצפה שדקה אחריי המכתב הזה את תעשי מה שאת צריכה לעשות כי בסך הכל את חייה בשביל עצמך לא בשביל ההורים המשפחה.

וגם חיים פעם אחת עם ככה את מרגישה לכי על זה.. מה יכול לקרות ? רק טוב בשבילך ! שמחה שיחרור בלי שקרים יותר ..

בטח שאני יקרא את זה אני יגיד , פאק ! איזה דפוקה הייתי .. מה אני יכולה להוסיף ? אני לא רוצה לגמור את המכתב לא לסיים להמשיך לכתוב ולכתוב בלי להפסיק . את החיים שלי אנחנו רק בזמנים שונים .

חשוב שתביני מה שהבנתי עכשיו ולא תשכחי , יש אנשים שאוהבים אותך יש כזה דבר חברי אמת אני מקווה שאת וחברת האמת שלך תשארו חברות הכי טובות בלי אף אחד שיפריע בדרך , וגם עם לא וגם עם זאת לא הייתה חברת אמת , אני מקווה שמצאת מישהו שאוהב אותך באמת באמת באמת ולא טוב עם כולם ומרכל אחרכך מאחורי הגב חשוב שתזכרי אני איתך תמיד כל הזמן .

את המילים האחרונות אני רוצה להקדיש לך סבתא , אני יודעת שמתי שאני אקרא את המכתב הזה את כבר לא תהיי בעולם אני מצטערת על הכל אני אוהבת אותך למרות הכל ואו את לא מתה עכשיו וכבר קשה לי.... אני : אני מקווה שתזכרי את האנשים שאוהבים אותך באמת גם עם את לא יפה יופי לא קובע וראית את זה כבר.. אני פשוט היחידה שמבינה אותי (:

לכבוד עצמי העתידי,
אני יושבת בין ערמות של ספרים, ומעליי מדפים מכוסים אבק.
השמש עתידה לשקוע עוד מעט, וגוונים של אדום-צהוב-כתום פורצים אלי לחדר וגם אל הנשמה. אני כותבת לעצמי כדי לא לשכוח את העבר.
כדי לקחת אותו איתי, ולזכור שהוא לעולם יהיה חלק ממני. מקווה שעד שאקרא מכתב זה אצליח להתגבר על הקושי והמכשול הגדול ביותר בחיי- אני עצמי.

אני מתפללת שאצליח לכבות את כפתור ההשמדה העצמית שלי, ושאתן לי אפילו רק את האפשרות לחיות חיים נורמליים.
אנני יודעת מה המחר יביא, אך נשבעת שאקבל ואוהב אותו בכל מקרה. הלוואי וכשאקרא מכתב זה בעתידי, אוכל להתגאות בעצמי, ולומר שחיסלתי לגמרי את שאריות מחשבותיי הטורדניות.

אוכל לומר שאנני חושבת עוד על המוות או על חוסר הידיעה, ושהפכתי לאדם אופטימי ואמיתי יותר. ומכיוון שלצערי עדיין אני לא כזו, אקדים ואבקש סליחה מראש- סליחה מעצמי אם אכשל גם בזו המשימה.

ועוד דבר, אם הוא עדיין לא ברח ממני גם לאחר שראה את נשמתי ואת גופי במלואם- מצווה אני על עצמי להתקשר אליו עכשיו ולומר לו שאוהבת אותו הכי בעולם.

לכבוד עצמי העתידי בעוד 39 שנים ושלושה חודשים בערך,

מזל טוב, זהו יום הולדתך ה-70, המון חורפים חלפו מאז הפעם האחרונה שנפגשנו,

אני יודע שמפרידות בין שנינו 39 שנים,
ובכל זאת, אם היית יכול השיב לי הייתי שואל אותך כל כך הרבה שאלות על החיים המדהימים שלך, על המשפחה שלך, בעיקר על הילדים שלכם, איך הם?

אני לא דואג, אני בטוח שאתה והאישה חינכתם אותם טוב,
אני בטוח שהם אנשים מעניינים מאוד - הילדים שלכם, כל אחד והאופי המיוחד שלו, החוויות המיוחדות שלו, עולם הערכים המורכב, הם בטח כבר נשואים, עם ילדים משלהם, כל אחד ואחת מהם הסתדר/ה בחלקת האלוהים הקטנה שלו/ה,

למכתב המלא...

לכבוד עצמי העתידי בעוד 39 שנים ושלושה חודשים בערך,

מזל טוב, זהו יום הולדתך ה-70, המון חורפים חלפו מאז הפעם האחרונה שנפגשנו,

אני יודע שמפרידות בין שנינו 39 שנים,
ובכל זאת, אם היית יכול השיב לי הייתי שואל אותך כל כך הרבה שאלות על החיים המדהימים שלך, על המשפחה שלך, בעיקר על הילדים שלכם, איך הם?

אני לא דואג, אני בטוח שאתה והאישה חינכתם אותם טוב,
אני בטוח שהם אנשים מעניינים מאוד - הילדים שלכם, כל אחד והאופי המיוחד שלו, החוויות המיוחדות שלו, עולם הערכים המורכב, הם בטח כבר נשואים, עם ילדים משלהם, כל אחד ואחת מהם הסתדר/ה בחלקת האלוהים הקטנה שלו/ה,

בטח יש לך איזו מכונית או שתיים שנוסעות על מים מזוקקים, וכמה על חשמל,
ואיזה מטוס פרטי שפועל על קרן אלקטרו-מגנטית או משהו כזה (מותר לי לחלום:),

עצמי העתידי, כשאני חושב על זה לעומק, גם אם המציאו איזו טכנולוגיה באמצעותה אתה יכול להשיב לי על כל שאלה, הייתי מעדיף שלא תספר לי כלום, אני מעדיף לחיות את החיים האלה בתחושת פליאה עם כל רגע שחולף, לא לדעת מה יוליד יום ... ולהינות מכל חוויה חדשה כמו ילד שמצליח לרכב על אופניים בפעם הראשונה.

בקיצור, אני בגיל 70, אני לא אטריד אותך יותר מדי בשאלות וחקירות, אתה בטח כבר קצת עייף ממסיבת יום ההולדת שלך, עם כל הילדים והנכדים, ואולי איזה נין או שניים, אני פשוט יודע שחיית חיים מדהימים ונהדרים,

ניפגש עוד 39 שנים וקצת,

אוהב אותך,
אתה





לכבוד עצמי העתידי,
הריני כותב לעצמי מכתב, אין זה דבר הזוי בכלל מפני שאני רגיל לכתוב לעצמי מכתבים, אבל לא כאלו שיגיעו בעתיד.

קצת מזכיר את הסרט "בחזרה לעתיד", כאשר מרטי היקר מקבל בשנת 1955 מכתב שנשלח אליו בשנת 1885.
אז נכון שאני מכוון לזמן קצר יותר, אבל אני כן ארשום לעצמי שאני אתגבר על המשברים של התקופה האחרונה.
השיבה ממונגוליה לא הייתה פשוטה, בניגוד לטיולים אחרים, הנחיתה הייתה קשה במיוחד. הגעגועים לארץ זו יכולים להיות לעיתים קשים מנשוא.

קשה להיות כאן, בארץ המדממת הזו, כאשר החברים שלי פזורים בכל קצוות תבל. הבריאות שלי לא רופפת, אבל לא תקינה.

למכתב המלא...

לכבוד עצמי העתידי,
הריני כותב לעצמי מכתב, אין זה דבר הזוי בכלל מפני שאני רגיל לכתוב לעצמי מכתבים, אבל לא כאלו שיגיעו בעתיד.

קצת מזכיר את הסרט "בחזרה לעתיד", כאשר מרטי היקר מקבל בשנת 1955 מכתב שנשלח אליו בשנת 1885.
אז נכון שאני מכוון לזמן קצר יותר, אבל אני כן ארשום לעצמי שאני אתגבר על המשברים של התקופה האחרונה.
השיבה ממונגוליה לא הייתה פשוטה, בניגוד לטיולים אחרים, הנחיתה הייתה קשה במיוחד. הגעגועים לארץ זו יכולים להיות לעיתים קשים מנשוא.

קשה להיות כאן, בארץ המדממת הזו, כאשר החברים שלי פזורים בכל קצוות תבל. הבריאות שלי לא רופפת, אבל לא תקינה.

מקווה לקבל תשובות להמון שאלות בנידון וגם להיות אחרי ניתוח או שניים. מכלול הבעיות הרפואיות שלי הוא מדהים, ולמרות שאף אחת מאותן בעיות רפואיות אינה מהווה איום ממשי על המשך החיים שלי, הן עדיין פוגעות מאוד באיכותם.

מקווה שבעוד שנה אהיה כבר סגור על עצמי ועל המטרות הרוחניות שלי, בין אם יהיה מדובר בלימודים או כל פעילות אחרת שתאפשר לי לחוש שהרוח שוב נושבת והמפרשים שלי נמתחים שוב.

בינתיים שמתי לב לחיבה הגוברת שלי לכתיבה ובעיסוק של עריכת סרטוני וידיאו, במיוחד על טיולי בעולם. התחומים האלו שואבים אותי אל עולם שאני כה אוהב, עולם התרמילאות והטיולים בעולם.

יתכן כי הגרפולוג צדק ואני יותר אדם עם נטיות הומניות מאשר ריאליות? מעניין אותי לדעת אם בעוד שנה מהיום אתקדם בנידון.

ולפני סיום המכתב לעצמי, אאחל לעצמי שנת בריאות ושגשוג, מציאת הנתיבים התואמים את אורח החיים שהייתי רוצה להנחיל לעצמי.

שנה של השתחררות תודעתית וטיול אחד לפחות ברחבי העולם, אי שם בעולם הגדול. :)






11 שנים
כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ, עַל גּוֹזָלָי מנסה לרַחֵף

קשר מלא געגועים אמוציונאליים אנושיים ,
קשר מפגשי חסד אחת לחודש,שנה,שנתיים ומעלה ,
קשר קרוע עם רסיסי שמחה בלב כנחמה ,
קשר מלא האשמות ישנות כחדשות ,
קשר חסר כבוד ואמון בסיסי ,
קשר מלא התנפצויות חסרי מעצורים ,
קשר מלא כוחנות ווכחנות בינאישיים ,
קשר עם גרורות אגו שעל קיומם מתכחשים,
קשר התחיבות על פני מחוייבות ,
קשר התערבות על פני גילוי מעורבות ,
קשר שבו נחשפים שיקולים צרים ונסתרים ,
קשר חסר הכלה,
להרגשה ותחושה של הצדדים ,
קשר שדעתנות ודרך חשיבה אישית מגונה כמשונה ,
קשר שרומס צעדים קטנים כגדולים לשינוי בחיים,
קשר שלועג לקשיים הנלווים בדרכים לשינוי אישי בחיים ,
קשר עם טראומות מודחקות בין הצדדים ,
קשר שאבד בו הבטחון לפתיחות וכנות בינאישית ,
קשר שלכל אמירה יש פרשנות מושרשת ומעוותת ,
קשר מלא לגיטימציה לדבר ולפסוק מגרונו וחשיבתו של האחר,
קשר שמשמרים בתוכו מלאי של סטיגמות וסטיגמטיות ,
קשר חסר סבלנות לנהל שיחה בהווה בגזר דין שהכל כבר נאמר ונשמע בעבר,

למכתב המלא...

11 שנים
כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ, עַל גּוֹזָלָי מנסה לרַחֵף

קשר מלא געגועים אמוציונאליים אנושיים ,
קשר מפגשי חסד אחת לחודש,שנה,שנתיים ומעלה ,
קשר קרוע עם רסיסי שמחה בלב כנחמה ,
קשר מלא האשמות ישנות כחדשות ,
קשר חסר כבוד ואמון בסיסי ,
קשר מלא התנפצויות חסרי מעצורים ,
קשר מלא כוחנות ווכחנות בינאישיים ,
קשר עם גרורות אגו שעל קיומם מתכחשים,
קשר התחיבות על פני מחוייבות ,
קשר התערבות על פני גילוי מעורבות ,
קשר שבו נחשפים שיקולים צרים ונסתרים ,
קשר חסר הכלה,
להרגשה ותחושה של הצדדים ,
קשר שדעתנות ודרך חשיבה אישית מגונה כמשונה ,
קשר שרומס צעדים קטנים כגדולים לשינוי בחיים,
קשר שלועג לקשיים הנלווים בדרכים לשינוי אישי בחיים ,
קשר עם טראומות מודחקות בין הצדדים ,
קשר שאבד בו הבטחון לפתיחות וכנות בינאישית ,
קשר שלכל אמירה יש פרשנות מושרשת ומעוותת ,
קשר מלא לגיטימציה לדבר ולפסוק מגרונו וחשיבתו של האחר,
קשר שמשמרים בתוכו מלאי של סטיגמות וסטיגמטיות ,
קשר חסר סבלנות לנהל שיחה בהווה בגזר דין שהכל כבר נאמר ונשמע בעבר,
קשר שאין בו הקשבה,
קשר מלא סכינים לגרד פצעים וצלקות ,
קשר של יציאה מחובה ,
קשר חסר סובלנות לשונה והאחר שמתויג כמשונה,
קשר מלא אגרסיות לחולשות ,
קשר שרומס בגסות את האני והעצמי ,
קשר קר ככדור שלג שמתגלגל,
קשר שאבד בו כל חמלה אנושית ,
קשר שמועלם לא הוצבו בו גבולות מלכתחילה ,
קשר מלא מטענים נפיצים שמעולם לא פורקו לחלוטין,
קשר שלא נפתח בו דף נקי במחברת חדשה ,
קשר שאבד בו האימון ההדדי והבסיסי בעבר ובהווה ,
קשר שאבד בו הרצון והתקווה לעתיד אחר ושונה ,


ואולי לא סלחתי ושכחתי,
ואולי לא סלחת ושכחת,
ואולי לא היינו רק מי שאנחנו ביסודנו ,
ואולי זה לא את וזה לא אתה ולא רק אני – זה אנחנו שנכשלנו – האחד עם השני,
ואולי לא סלחנו ושכחנו כולנו האחד לשני ,
ואולי הפכנו לזרים האחד כלפי השני ,
ואולי ויתרנו האחד על השני,
ואולי הדרך הרצופה בכוונות טובות שלי תמיד הוביל לגיהנום שנה אחר שנה,
ואולי היו רגעים של נחת ושמחה בלב - רגעים בודדים להישען עליהם 11 שנים,
קשר זה 2 אנשים שונים - הורים וילדים לא בוחרים,
הנך כבר הורה לילדים משלך , הצער שהתעורר בך - התגלה ללא כל חרטה אמיתית מצידך ,
לא מושלמת ולא גיבורה !

וגם לי יש את "האמת שלי " שמעולם לא קיבלת אותה , האמת שלך החד צדדית ויצר הנקמנות שבך הכאיבה לי יותר מכל שנה אחר שנה ,

על נפשי שנים בפניך התחננתי עד אשר למרחקים ממך ברחתי – הנקמנות שבך כלפי מחקה אותך מחדרי ליבי שנה אחר שנה ,
היה זה שנים מלאכת "וידוא הריגה" לב ונשמה של אימא , תם והושלם "הריגת האויב הגדול בחייך " בחסותך האדיבה, הסר/י ומחק/י נוכחות וקיומי מחייך ומפני ילדיך , ואולי יהיה לך הכל מכל והמון עושר ואולי הברכה , ההנאה , השלווה ,הנחת והשמחה בלב ימחקו בחייך שנה אחר שנה ,

ואולי בחיי ובמותי - קללת אימא תלווה אותך בכל מסלול חייך , ואולי דמעות דם נספרות מעלה שנה אחר שנה נפרדת לדממה - רציתי, חלמתי ,נלחמתי - להיות אימא שלך





תכלס אתה מייד נזכר איך שכבת על הספה בבית במוהליבר על הגג,
מסטול ושיכור מהתחת בדיוק אחרי שאיקו וירי הלכו מפה וכתבת את המכתב הזה,
זה ממש יפה כי נוסטלגיה היא עניין נדיר היום ראיתי אותם ,

זה מדהים איך הנפש אומרת להתרכז ברגע הזה עכשיו לשאוב את הבטחון שהאנשים האלו מרגישים איתי היום אבל הלב נזכר בילדות,
איך היינו נפגשים בבן שלום, משחקים בחול, גוגואים, הייתי הולך לישון אצל שניהם עם הכרית שלי,
זו היתה הילדות האמיתית שלי שהיא ללא תחליף, אני מרגיש את שתי ההרגשות במקביל, זו היתה חוויה מעולה,
אנחנו נפגש שוב אני ואיקו, ירי יכול גם להצטרף, זה נהדר, אני מאמין שהעתיד יהיה מעניין אם אני אהיה חי,
לפני עשר שנים תכלס לא יכולתי לדמיין מה ארגיש היום, והיום אני תכלס לא מצייר ולא מאוהב כבר 10 שנים,

חוץ מזה הכל דיי התפתח, הגישה לכסף, המצב היצירתי(מוציא אלבום בחודש הבא, מקווה שלא נשארו לי עותקים כשאקרא את זה) הגישה שלי לסמים, הגישה שלי לנשים.

מקווה מאוד שכשאקרא את זה אהיה חכם ויודע על מה לשים את הפוקוס, אני מקווה שאהיה מאושר אם מה שיש,
כי יש לי דמיון כזה שאני מאושר ממה שיש כבר עכשיו,
והנה לפעמים זה נכון, כמו הרגע, שיכור ומסטול על ספה בבריזה התל אביבית של הסתיו,
בן 37 עדיין מוכשר וצעיר יחסית, אושר, זה קל.

לכבוד עצמי העתידי,
סוף קיץ 2011, ערב ראש השנה תשע"ב.

המצב נראה בשפל המדרגה- הבדידות מזהירה, הלימודים בדאון ונראים חסרי תקוה, היחס עם המשפחה מינימאלי, הורידים מתפוצצים מהשמאל הרע הזה, והקשר עם ה'.. מעולם לא היה כעוס יותר.

ב2013 הבטחתי ע"ג קורות החיים שלי לסיים סוף סוף את הלימודים. אולי אפשר לקוות להפי-אנד.

האם העתיד יצליח להפוך לחיובי והנבואות השחורות ישארו בחלומות הרעים שפוקדים אותי כל בוקר?
ואולי אפשר לחזור לבור ולדמיין אותך עכשיו קורא את זה במבט ממורמר ומתוסכל אפילו יותר מהקיץ הרע הזה?
לחפור לעתיד עם מכתב טיפשי זה חסר פשר.

מה באמת אפשר ללמוד ממכתב כזה? איך הצלחת להשתנות? הביטחון עצמי- המשיך לעלות?
הבדידות- העמיקה? הציונים- ??? מה קרה מסביבך?
האם המדינה המשיכה בצעידה איטית ומחושבת שמאלה? (כן) האם היהודים הרשו לעצמם להתנער מהסימאון הרצוני שלהם? (אולי) האם אנשים התחילו לחשוב בעצמם ולהפסיק לנהות אחרי אייקוני מדיה מזוייפים? (לא) האם בני אדם הצליחו להרים את ראשם מעבר לתרבות לפוסט? (בטוח שלא)
ושוב איתך, הצלחת לפתוח את מעיינות היצירה שגילית בהפתעה? הצלחת להאמין שאתה באמת חכם ולא צריך להשוות את עצמך לגאונים שסביבך? הצלחת להתעלות מעל השלילה?
ואישה? כל כך לא נעים לחשוב על הביצה הטובענית.

ואם כן, האם הצלחתם לצלוח את הבדידות? כמה החיים ורודים? ~~ מקבל על עצמי ~~ משימה קשה עבור הקיץ הרע הזה, אבל אשתדל להתקרב יותר לה', להמשיך לאמץ גישה חיובית, להתגבר על העצלנות, לחייך יותר, להתרכך בתפילה להצלחה אתה

לכבוד עצמי העתידי, אני בשיעור החמישי שלי, אני נוהג טוב וההורים שלי כל הזמן מזלזלים בי.

לכבוד עצמי העתידי, היי..מה קורה??

אז מה..איך שם ב2021? מוזר לא? יש כבר מכוניות מעופפות?? אה אתה המצאת?! מגניב!! חח (חח זוכר שעוד השתמשת בחח) אז מה..הגשמת את החלומות שלך? יש לך כבר חברה?

אני מקווה בשבילך שהיא הסגנון שלך כי..בעצם היא בטוח הסגנון שלך כי אני קצת מכיר אותך יותר טוב ממה שאתה חושב.

נו אז אני מבין שאתה עדיין בצבא..נו כן כי התקבלת לעתודה וחתמת קבע כמו שהבטחת שתעשה בכיתה י"א..כאילו עכשיו.. וכיפת פלדה ( אסור לך לשכוח את הבדיחה הזאת..נו זאת שאביהו סיפר לך..כיפת ברזל..בשיעור ספורט..זה שאמרת שכואב לך הראש אבל בעצם סתם לא היה לך כוח לרוץ..אז כדאי שתיזכר!!)

אם כן נחזור לעניין. אז את כיפת פלדה המצאת כבר? ואת המיליונים עשית בסוף? אני מקווה שהתכנון למכונית ספורט חזקה חשמלית עדיין לא עבר לך.
החלומות שלך, אל תוותר עליהן, מנקודת מבטי הם החלומות הכי טובים שלך ואני בטוח שחלומות נוספים שהגשמת או שאתה הולך להגשים התווספו בדרך כי אחרי הכל אתה לא מפסיק לחלום וגם אל תפסיק כי אני מבטיח לך שהכל בסוף יסתדר ואתה ההוכחה לזה ששרדתי עד היום וכמה שזה נדוש הכל זה לטובה ובסוף יהיה טוב!

אז תכתוב חזרה כן אל תנטוש ותמסור ד"ש לאצבעות הדפוקות שלך ולבטן השמנמנה שלך שבטח כבר עברו להן מהעולם..מה לא???
לך תרוץ עכשיו עשר קילומטר לפני שאני בא לבקר!! :) אה ועצה נוספת, זוכר, עוד שהייתה מלא שמחת חיים, ניסית ולפעמים גם הצלחת להצחיק ולא להפסיק לצחוק, אז אל תשתנה ואל תשכח מי היית כי כפי שני חושב, היית אחלה של בנאדם!

לכבוד עצמי העתידי, ערב רה"ש תשע"ב, וזמן הסיכומים מגיע.
איפה הייתי לפני שנה (עם רגל שבורה, בלימודים לבחינות לשכה), ואיפה אני היום. לפני חודשיים עזבתי עבודה, כי היא לא התאימה לי, ולא הסתדרתי עם הבוסית.

עכשיו, אני בבית, בחיפושי עבודה אינסופיים.
מדובר בתהליך ארוך ומתסכל, שגורם לי לחשוב אם עשיתי טעות שעזבתי את העבודה.

מדובר במקומות שלא חוזרים אליי אחרי שהתראיינתי אצלם, מדובר בקושי להתקבל למשרות מסוימות בגלל אי עמידה בתנאי קבלה (לקות למידה שדופקת את סיכויי).

וכל הזמן מלווה אותי החשש שאני אתקע, ואמשיך "לבלות" בראיונות, בתקוות שהנה הנה זה מסתדר, ואז להידפק.

חודשיים זה מעט זמן - וזה הרבה זמן.
ואני רוצה לקרוא את המכתב הזה בעוד שנה, ולדעת שהפחד שלי מלהתקע מבחינת עבודה, כבר לא קיים.

ואני רוצה למצוא זוגיות, ושמי שאני רוצה, תרצה אותי.

לכבוד עצמי העתידי, וואווו!!!! מירוץ החיים המטורף :-)
עבודה, עבודה ועוד עבודה.

כבר שבוע שאני מזניחה את הילדודס בגלל העלייה לאויר של מקסיקו... כמה לחץ והסטריה.

ואליאב כרגיל בצבא, איננו, לא זמין וזה קשה.

מאחלת לעצמי שהשנה הבאה תהיה מוצלחת ומשופעת בכל מכל כמו השנה החלפה.

שנצליח לקדם את כל העניינים והבעיות השונות.

שהנסיך והנסיכה יגדלו להם לתפארת וימשיכו להיות כאלו מקסימים ונפלאים.

אין תלונות ואין מענות... רק ברכות לעוד שנה טובה ומאתגרת!!! שנה טובה יעל של עוד שנה מעכשיו :-)

שלום ניצן החוקית,

אז כבר עלית על המטוס לבוסטון, חזרת עם המון חוויות חדשות, טובות ורעות, סיימת יא', באמת כל הכבוד.

אם הייתי את מלפני שנתיים, הייתי מפקפקת ביכולת ההשרדות שלך... שלי... נו, את יודעת למה אני מתכוונת.
הנה, לא מזמן התחילה שנת הלימודים האחרונה שלך, ברוך השם.

תכף תצאי לך ממערכת החינוך הנוראית ותגיעי לצבא, הנוראי אולי לא פחות.
אמנם לא נראה לי שתקבלי את התפקיד שרצית, כי מה לעשות, המבחנים הפסיכוטכניים לא הלכו לך משהו, אבל היי, גם להכין קפה יכול להיות מאתגר! יום אחד סוכר, יום אחד סוכרזית, יום אחד קפה הפוך ויום אחר אפילו תה!

טוב, ניצן גירסאת 2013, אף אחד לא הבטיח לך שהשנה הזאת הולכת להיות קלה.
ועוד קלה יותר משנה שעברה?! טחח, הצחקת אותי! יש לך בעיות לדאוג להן, אשה! מה עם רשיון? מה עם בגרויות נוספות? מה עם כסף, לעזאזל? מתי כבר תשיגי איזו עבודה? טוב, כנראה לא יותר מידי מוקדם.

אני לא מצפה ממך להרבה בלאו הכי. אז מה? שוב עשית מנוי לחדר כושר וכמובן שלא התמדת ונשארת בטטה כמו שהיית תמיד.

אולי הצבא בכל זאת ישפר אותך... נחכה לשנה הבאה ונראה. וכמובן שעדיין אין לך חבר... בטח, גברת ניצן חוסר-מוטיבציה-משווע-וחוסר-ביטחון-עצמי-ברמות-על.

אולי אני לא עוזרת לך לשפר אותו, אבל כדאי שתעשי עם עצמך משהו במקום להתבכיין כל היום.

אני יודעת שאת אומרת כל הזמן "בלי קיטורים, מה החיים האלה היו שווים ממילא?" אז יש לי חדשות בשבילך: הם לא. הם לא שווים. לא עם קיטורים ולא בלי קיטורים, אז עדיף לך להתחיל להיות שמחה כבר, ולא לבוא עצבנית לכל מקום שאת הולכת אליו.

אני רק אומרת שעכשיו היה גן עדן לעומת מה שהולך לבוא, כי הושמדנו הרי, והלכת לגיהינום.

[בדיחה גרועה כלשהיא על מה שהיה ב-2012... את כבר זוכרת מה זה?] אבל הרבה הצלחה בכל מקרה.
חיים טובים שיהיו והמון המון מזל טוב! ניצן מודל 2011 [שיודעת מה הולך לקרות בעתיד. יפה, הדבר הזה]

לכבוד עצמי העתידי, שלום לעצמי בזמן כתיבת המכתב הזה אני בדיוק חזרתי היום מהמסע לפולין אני דיי מבולבל ואני חולה עם חום חוץ מזה אני לבד אין לי חברה ואין לי על מה לעבוד בתור פרוייקט.

אני מאחל לעצמי העתידי וכשאני קורא את המכתב הזה כחצי שנה אחרי כתיבתו יש לי חברה אני עובד על פרוייקט שצפויים לו הצלחות אני בריא מאושר.

חוץ מזה אני רוצה להזכיר לעצמי דבר חשוב שלמדתי במסע לפולין "אם אני אני כי אתה אתה ואתה אתה כי אני אני אז אני לא אני ואתה לא אתה אבל אם אני אני כי אני אני ואתה אתה כי אתה אתה אז אני אני ואתה אתה".
המשך יום טוב.

לכבוד עצמי העתידי, היום חופש ראש השנה, עבר חודש מתחילת הלימודים ולפני שבוע חזרתי מפולין.

מחכה כבר לפיפא 12 כי אמרו שאני לא ייקבל את זה היום - אז לא יהיה לי מה לעשות בחופש... :( השעה 01:33 ולא מצליח לישון ואני מותש...

אין לי כוח למתמטיקה. אין לי כוח ללימודים. 14-02 יום הולדת...

בטח יעבור מהר.. מה זה שלח אל העתיד?! זה עושה לי חשק לראות את סדרת הסרטים "בחזרה לעתיד".

צריך לקרוא ספר באנגלית.. שונא לקרוא בעברית...

צור קשר
החלפת כתובת